מה עדיף - ספונטניות או תכנון מראש בחיי המין?

"בן הזוג טוען שלקבוע מראש זמן אינטימי זה מכבה ולא רומנטי"

היי לך, לאחרונה שאלה אותי לקוחה אנונימית בניוזלטר שלי שאלה כל כך חשובה, שהחלטתי להפוך אותה למאמר.

השאלה:

"היי מילה, רציתי להתייעץ איתך על תכנון מראש מול ספונטניות בחיי המין הזוגיים. לאחרונה הצעתי לבנזוג שנקבע מראש זמן אינטימי. אני יודעת שזה לא הכי רומנטי בעולם אבל אנחנו עם ילדים קטנים ושנינו עובדים מאוד קשה ופשוט לא מגיעים לזה... הוא מצידו טוען שספונטני זה הכי כיף ושזה מכבה לקבוע מראש כאילו זה פגישה בעבודה. עקרונית אני מסכימה אבל מרגישה שזה לא ריאלי לנו"

עניתי לה -

תודה רבה לך על השאלה, זאת שאלה סופר חשובה ונפוצה. אני פוגשת אותה כמעט אצל כל זוג שחי בעומס, אהבה רצון טוב - אבל גם בלו"ז סופר צפוף עם אין ספור משימות.

אני אתחיל בזה שלצערי אין תשובה חד משמעית ובסופו של דבר כל זוג בוחר את מה שנכון ועובד עבורו, ובכל זאת אנסה לתת תשובה.

אתחיל דווקא בתשובה הקצרה - לדעתי אין כאן מקום לשחור ולבן אי אפשר לבחור בין ספונטניות מוחלטת לבין תכנון קפדני.

המטרה בעיני היא ליצור תנאים לספונטניות דרך תכנון. 

ועכשיו בהרחבה למה אני מתכוונת: המושגים, נזרום או "כשיקרה יקרה" לא תמיד עובד בשלבים עמוסים של החיים (עבודה , ילדים , לימודים , עייפות):

• הספונטניות כמעט תמיד מפסידה ללוגיסטיקה

• העומס לא מאפשר " מרחב נפשי" לעונג - מכירות את זה שהראש שלכן כל כך עמוס במשימות שפשוט אין לכן מקום לזה?

• כל אחד מחכה לרגע המושלם כדי לייצר אווירה אינטימית והרגע הזה לא מגיע

המשפטים הנפוצים: "אנחנו מאוד אוהבים , פשוט לא יוצא"... , "כל היום חשבתי עליו/ה ובסוף היום פשוט היינו עייפים מידי ונרדמנו על הספה ...

חשוב לציין זה לא חוסר תשוקה, זה חוסר זמן פנוי רגשי.

כשעושים את התכנון נכון, הוא כן יכול לעבוד: כשזוג קובע ביומן זאת אמירה, יש לזה השפעה מיידית ברמת ההתכווננות ברמת החשיבה.

כאשר זוג קובע ביומן :

• הוא משדר: האינטימיות שלנו חשובה כמו פגישה בעבודה

• יש למה לחכות – נבנית ציפייה

• אפשר להתכונן נפשית וגופנית

• יורד הלחץ של "מי ייזום עכשיו"

אבל, כאן מגיע האבל הגדול!

התכנון הוא לזמן ביחד. לזמן אינטימי שבסופו של דבר לא חייב להוביל לסקס אלא באמת לחיבור להיות שם אחד בשביל השני, למגע להקשבה.

לא מתכננים "סקס" - מתכננים מפגש אינטימי.

מה זה אומר בפועל? במקום: "שלישי ב־22:00 – סקס” אומרים: "שלישי בערב – זמן שלנו / מפגש קרוב / דייט ביתי”, ואז נוצר מרחב בטוח ומכיל

לביחד שאין "לחץ" לקיים יחסי מין אלא באמת להיות ביחד ולהיות קשוב אחד לשניה, ואם זה מתאים לשני בני הזוג להגיע גם ליחסי מין.

מה כן מאוד חשוב במפגש הזוגי הזה? 

(רק) להתחבק , לדבר (לא להקניט, להאשים, לשפוט), עיסוי.

תחושת החופש שאנחנו זוכים לה כאשר אנחנו לא חייבים לעשות משהו בדרך כלל היא זאת שמחזירה את התשוקה.

ובכל זאת איפה נכנסת הספונטניות? הספונטניות האמיתית לא נולדת מכאוס - היא נולדת מביטחון, חיבור ושגרה מיטיבה במהלך היום יום היא לא תלושה מהמציאות.

כשיש: זמן קבוע לקרבה, פחות לחץ לייצר זמן זוגי, יותר מגע יומיומי קטן, 

פתאום קורים גם: מבטים, יוזמות לא מתוכננות (לפעמים להוציא מהמגירה פסק זמן ולהכין כוס תה כל מה שדרוש כדי לתת לבן/ בת הזוג שלך להרגיש שרואים אותו/ה, "בא לי עליך עכשיו” באמצע יום רגיל.

לסיכום, אני ממליצה לזוגות אשר נמצאים במירוץ החיים:

1. לקבוע ביומן זמן אינטימי אחד בשבוע

2. לקרוא לו בשם רך ולא מחייב

3. להסכים מראש שאין ציפייה לביצוע

4. לטפח גם מגע יומיומי קצר – חיבוק, נשיקה, יד על הגב - כך האינטימיות לא הופכת לעוד משימה - אלא לעוגן של חיבור , לסוג של בועה שיש ציפיה לשהות בה אפילו לזמן קצוב וקצר, בתוך החיים עצמם.

איך עושים את זה תכלס מול בן / בת הזוג? אני ממליצה לדבר על קשר ולא על חוסר, על רצון, לא על ביקורת ושיפוטיות.

הגישה, הטון דיבור והמילים איתם נבחר להשתמש מאוד חשובים.

נוסחים אפשרים: "חשבתי עלינו לאחרונה. אני מרגישה שאנחנו מאוד יחד, אבל אין לנו מספיק זמן שהוא רק שלנו, בלי רעש מסביב. חשוב לי לשמור על הקרבה והאינטימיות בינינו, לא ממקום של לחץ – אלא ממקום של חיבור. מה דעתך שנקבע פעם בשבוע ערב שהוא רק שלנו, בלי ציפיות, רק להיות יחד?” "בא לי שיהיה לנו זמן קבוע לעצמנו. לא 'משהו שצריך לקרות', אלא פשוט להיות קרובים. נראה לי שזה יכול לעשות לנו טוב", "זה לא חייב להוביל לסקס – רק למשהו שנעים לשנינו".

לסיום - מסר טיפולי חשוב אינטימיות בזוגיות ארוכת טווח לא נמדדת בכמה פעמים "עשינו" אלא בכמה פעמים הרגשנו בטוחים להיות קרובים. כשיש ביטחון - החשק מוצא את הדרך.

אנונימית יקרה, מקווה שמצאת ערך בתשובה שלי. ושאר הקוראות, מקווה שעזר לכן גם קצת,

ממני מילה.